האיסור לפגוע ולגרום צער (אונאת דברים)
11. כאשר המוצר הדרוש אינו מצוי אצל המוכר, אסור לו להפנות קונים לחנות אחרת אם ידוע לו שגם שם אין כרגע מוצר כזה במלאי. (לפעמים לא נעים למוכר להשאיר את המבקרים בלי תשובה, או שהוא אינו מצליח להתמודד עם מספר רב של אנשים, ולכן פתרון כזה עלול להיראות לו בטעות סביר בהחלט).
12. אם מזמינים מונית, פיצה או שירותים אחרים רק כדי להשתעשע, עוברים גם בכך על איסור ״אונאה״. נוסף על כך, כאשר יש תשלום קבוע על הגעה לבית הלקוח, חייב ה״קונדס״ גם לפצות על הנזק שנגרם. ואם מדובר בשיחות למשטרה, למכבי האש או לשירותי רפואת החירום, שיחה מיותרת כזאת עלולה לסכן ישירות את חייו של אדם. הרי לפעמים צריך לשלוח את רכב השירות למקום אחר, שבו באמת מחכים לו, ואם באותו זמן הוא יוצא בעקבות קריאתו של ה״קונדס״, חולה במצב קשה עלול שלא להספיק לקבל עזרה דחופה.
מתיחות כאלה אסורות גם כשהן מכוונות כלפי אנשים מן השורה (למשל, כשמתקשרים ומודיעים לאדם שזכה בסכום כסף גדול וכדומה), שכן בכך מבזבזים את זמנם לשווא וגורמים להם צער.
**** החלה חופשת הקיץ. חנה שיחקה עם חברותיה בגן השעשועים. באותו זמן הגיעה לשם עוד משפחה ברוכת ילדים. ניכר היה שאינם גרים בשכונה הזאת. אחד מבני המשפחה ניגש ושאל את חנה היכן אפשר לקנות תחליף חלב לתינוקות. חנה נזכרה מיד בזקנה אחת, שהתלוננה לא פעם בפני ההורים על הרעש בחצר ועל התנהגותה של חנה.
״לאחת הנשים כאן יש גמ״ח[1] למי שזקוק לתחליף חלב כזה,״ אמרה חנה. אחר כך הוסיפה שהאישה זקנה מאוד, מפחדת משודדים ומנציגי רשויות המס, ולכן יהיה עליהם להסביר מי הם באמת.
האנשים פנו אל הזקנה, וחנה וחברותיה רצו הביתה כדי לצפות בהשתלשלות העניינים. הילדות הביטו והתגלגלו מצחוק: בני המשפחה ניסו לשכנע את השכנה שאין לה ממה לפחד, ושהם רק זקוקים לתחליף חלב לתינוקות, והיא צעקה שאינה יודעת דבר, ושאם לא יניחו לה, תזמין את המשטרה.
חנה עברה על שלוש מצוות: ״לא תקום״, ״ואהבת לרעך״ ואיסור ״אונאה״. אשר לחברותיה, היה עליהן לנסות לעצור את חנה, ובכל מקרה לא להשתתף במעשה כזה.
13. אם נשאלה שאלה בפני כמה אנשים, ואין אנו בטוחים שאדם מסוים מבין הנוכחים יודע את התשובה, אסור לפנות אליו ולומר: ״נו, מה אתה אומר?״
14. אסור לתלמידים לשאול שאלה העלולה להעמיד את המורה במצב מביך.
15. אם אדם שאל בטעות שאלה שאינה במקומה, ואפילו שאלה טיפשית, אין להביט בו מיד. יהיה לו פחות קשה ופחות מביך אם לא יופנו אליו מבטים לגלגניים.
גברת סוסנובה שוחחה עם ידידה בחתונת אחייניתה. לפתע נשמט מידיה הגביע היקר שהחזיקה ונשבר. רבים מן הנוכחים הסתובבו מיד והביטו בה. היא קלטה את המבטים האלה, והייתה נבוכה ומבוישת מאוד. רק דבר אחד ניחם אותה: נשות הרבנים המכובדות ביותר, שישבו ליד השולחן הראשי, אפילו לא הרימו את עיניהן והמשיכו לעסוק בענייניהן.
למעשה, גם הנשים שישבו ליד השולחן הראשי שמעו את צליל הגביע המתנפץ, אבל החליטו שמוטב לא להביט לכיוון ההוא.
[1] ראשי תיבות של ״גמילות חסדים״ — עשיית טוב שלא על מנת לקבל תמורה. נהוג לכנות כך קרנות פרטיות שבהן אפשר לקבל הלוואה ללא ריבית, לשאול חפצי בית שנחוצים בדחיפות או לקבל שירותים אחרים ללא תשלום. בספרי טלפון המיועדים לאזורים שבהם מתגוררים יהודים שומרי תורה אפשר לראות עמודים שלמים מלאים בפרטיהם של גמ״חים כאלה — למשל, גמ״חים לכיסאות, לבקבוקי תינוקות, לתרופות ואפילו מקום מקלט לילדים שהלכו לאיבוד.