לאה אודליה
שבט ישראל המיוחס לחודש חשוון הוא מנשה. במה שונה מנשה מן האחרים?
כבר מראשיתה מספרת התורה על עימותים בין אחים, על מחלוקות וקנאה. קין והבל, חם מול יפת ושם, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו... ומה לגבי מנשה?
בהיותו הבכור, הוא מקבל את הברכה במקום השני. השיחה בעניין מתנהלת בין יוסף ליעקב. ואילו על מנשה לא נאמר דבר. הוא מקבל את גורלו בשתיקה. וכך קורה גם בהמשך. למשל, כששבט מנשה נמצא במחנה בהנהגת אפרים. הענווה המאפיינת את מנשה מעידה על הקשר העמוק שלו למשה, שכידוע ניחן במידה זו.
בשמו של משה, בניגוד לשמו של מנשה, חסרה נו״ן — דרגת ההבנה ה־50, שאותה הוא מקבל רק בעת הסתלקותו מן העולם בהר נבו (״נון בו״). לעומת זאת, למנשה הוא נותן 2 נחלות (חצי השבט — בגדה המזרחית של הירדן, וחצי השבט — בארץ ישראל)...
חשוון כאילו אומר: ״תן לבורא להוביל אותך. אל תנסה לתפוס את מקומו של אחר, גם אם נדמה לך שאתה ראוי לו. אל תשרטט בעצמך את הדרך, אלא הנח לבורא להראות לך אותה. בשתיקה ובענווה. בלי קנאה ובלי גינוני ראווה. כך בדיוק נהג מנשה...״.
בשורות טובות!
(בהשראת הרצאתו של הרב אלון ענוה)