ר׳ מ׳ לוי
על פי שיעוריה של הרבנית מ' לוי (בתו של הרב שמשון דוד פינקוס)
בשבת איננו פונים אל הקדוש ברוך הוא בבקשות אישיות, אלא אם כן מדובר בסכנת חיים באותו היום. לכאורה, היה צריך להיות להפך! הקדוש ברוך הוא כאן, איתך – בקשי כל מה שתרצי!
התשובה הפשוטה היא שבשבת שום דבר גשמי אינו מעסיק אותנו, ואנו מבקשים רק על דברים רוחניים: "קדשנו במצוותיך… ותן חלקנו בתורתך… וטהר לבנו לעבדך באמת". זה מה שאנו רוצים ביום הזה!
אבא הסביר קצת אחרת. הוא סיפר משל:
אדם אחד צריך לאסוף בחוץ לארץ כספים לישיבה. הוא מגיע למקום ומתחיל לברר היכן יוכל לקבל תרומות. אומרים לו שיש עשיר אחד, שאם יצליח לשכנע אותו, אולי ייתן אלף דולר! הוא מברר את פרטיו של העשיר ומגיע אליו. משרת פותח את הדלת. השליח מבקש להודיע לעשיר שהוא מתגורר בשכנות לבנו ובא למסור דרישת שלום.
העשיר שומע שהשכן של בנו הגיע, ויורד אליו. הוא שומע מפי האורח דברי התפעלות מבנו, וכמובן, הדבר נעים לו מאוד: "תודה, שימחת אותי כל כך. האם אוכל לעזור לך במשהו?" – "לא, לא, רק נכנסתי למסור דרישת שלום" – "אבל שימחת אותי כל כך… בוא שוב" – "בוודאי, אבוא".
למחרת הוא בא שוב. הפעם העשיר כבר אינו משוחח איתו בפתח הדלת, אלא מזמין אותו לחדר עבודתו.
ושוב הוא שומע שבחים נלהבים על בנו, על כלתו, על נכדיו… "במה אוכל לעזור לך?" – "תודה, אין צורך" – "כל כך נעים לי לשוחח איתך… בוא מחר". למחרת הם כבר יושבים בכורסאות שבסלון. השיחה ממשיכה לסוב סביב הבן, אבל כבר אינה עוסקת רק בו… אט־אט הם נעשים חברים. הסובבים אינם מבינים מה קורה: "למה אינך מבקש ממנו כסף? הוא יכול לתת לך כמה אלפי דולרים! הרי אתה מבזבז את זמנך בדפיקה על דלתות שונות ובאיסוף סכומים קטנים". הוא אינו משיב להם. כך עוברת שנה.
כעת הוא והעשיר חברים בלב ובנפש. ביום בהיר אחד העשיר פונה אליו: "ביררתי עליך. סיפרו לי שאתה אוסף כספים לישיבה. אמור לי, מה חסר לישיבה שלכם?" – "בניין. לישיבה שלנו אין מקום משלה" – "אתם צריכים בניין? אני אשלם עליו!!!"
אילו ביקש כסף כבר בהתחלה, כמה היה מקבל? אלף דולר? מה קרה שכעת העשיר מוכן לשלם על בניין שעולה מיליוני דולרים? נוצרו ביניהם קרבה וידידות.
בשבת איננו מבקשים מהקדוש ברוך הוא דבר. אנו רוצים רק להיות קרובים אליו.
והנה התפילה כבר נראית אחרת. איננו מדברים לשון הרע, אין מקום לכעס בביתנו… אנו מלאים אהבה לקדוש ברוך הוא. במוצאי שבת הקדוש ברוך הוא אומר: "ועכשיו בקשו…" זהו זמן מיוחד לבקשות אישיות. יש תפילה מיוחדת המובאת בתלמוד הירושלמי, והיא מופיעה בסידורים.
תפילה נפלאה: "פתח לנו שערי אורה, שערי ברכה, שערי גאולה, שערי… שערי… שערי…". מה קורה? הקדוש ברוך הוא אומר: "ועכשיו – בקשו…".
הוא רוצה לתת לנו. אבל הוא רוצה שנבקש, שנתקרב אליו, שנבין שהוא המקור לכול. במוצאי שבת אנו קרובים אליו כל כך, וזו סיבה לתת לנו את מה שאנו מבקשים!