ר׳ מ׳ לוי
על פי שיעוריה של הרבנית מ׳ לוי (בתו של הרב שמשון דוד פינקוס)
אל לנו לשכוח שלצד איסורי השבת יש כל כך הרבה דברים מותרים! איזה יום גדול זה! הקב״ה מבלה את היום הזה איתנו! אלה לא סתם מילים יפות, זו מציאות! אנחנו שוכחים מכל מה שהטריד והדאיג אותנו במשך השבוע.
רק אנחנו ואתה, ה׳! זהו כוחה של השבת.
וכמה עצוב שדווקא בשבת עלול להתעורר זלזול בתפילה. בחורה שמתפללת ברגש בכל בוקר מחליטה בשבת להישאר עוד קצת במיטה. היא מעיפה מבט בשעון, מתהפכת לצד השני, עוד קצת, עוד… ואז, חמש דקות לפני שהגברים חוזרים מבית הכנסת, היא מזנקת ודוהרת אל אוטוסטרדת התפילה, תוך שהיא מסמנת לבני הבית: ״אה! או־או! נו, אה־ה…״, מסיימת מהר־מהר ונוחתת בקידוש.
שבת היא יום שכדאי להשכים בו קום ולהתפלל. אני נזכרת כיצד הייתה אמא שלי מתפללת… בכל יום הייתה תפילתה מיוחדת. היא התפללה שלוש פעמים ביום. את שחרית הייתה מתפללת בנעימה, מבטאת כל מילה… כל תפילה שלה הייתה עבורנו חוויה מרגשת. אבל את הניגון שבו הייתה אומרת ״פסוקי דזמרה״ בשבת איני יכולה לשכוח… כשגדלנו מעט, אמא הייתה הולכת בשבת בבוקר לבית הכנסת, וכשהיינו קטנים הייתה הולכת רק לקריאת התורה ולמוסף. (להחמיץ את קריאת התורה בבית הכנסת — מבחינתה זה היה בלתי נתפס!) את שחרית הייתה מתפללת בבית, ואני זוכרת כיצד הייתי מתעוררת לצלילי הניגון של ״פסוקי דזמרה״. בשבילי היה הניגון הזה חלק בלתי נפרד מן השבת.
בשבת יש קצת יותר זמן, אנחנו פחות עייפות. אנחנו יכולות להתפלל אחרת, לקרוא את פרשת השבוע. לבלות את היום הזה עם הקב״ה.
תלמידותיי מודות לפעמים שהן אינן מרגישות זאת; מבחינת התחושה שלהן, השבת אינה שונה משאר הימים. לפטפט עם חברות, לקרוא ספר מעניין, לישון היטב… לא יותר מזה.
אבא היה מסביר שליהודים יש 613 מצוות. וכמעט כל אחת מן המצוות האלה יכולים גם לא־יהודים לקיים. ואף לקבל על כך שכר! חוץ משבת… מי שנמצא בתהליך גיור, אינו רשאי לשמור שבת עד שיהיה יהודי. חז״ל מסבירים זאת במשל. אם המלך משוחח עם המלכה, ובאותו זמן מתפרץ אליהם אדם זר, וכי לא יוציאו אותו להורג?! אבא היה מתרגם את המשל הזה לשפה המובנת לנו.
חתונה יהודית. בית יהודי חדש נבנה. החתן והכלה ביום החשוב ביותר בחייהם. חדר ייחוד. הם נשארים לבדם בפעם הראשונה. לפתע נפתחת הדלת לרווחה, ונכנס מנקה עם מגב: ״סליחה, אני צריך לנקות כאן… לא אפריע לכם…״. מובן שיוציאו אותו מהחדר. הוא ועוד איך מפריע! בחדר ייחוד אין מקום לזרים!
אבא היה מסביר שהשבת היא חדר הייחוד של הקב״ה ושל עם ישראל.
בדורנו חודרת לביתנו בקלות השקפת עולם הזרה לנו. לא בהכרח דרך הדלת. דרך הספרים שאנו קוראות, דרך הבגדים שאנו לובשות, דרך סגנון הדיבור… כל זה מפריע להתייחדות שלנו עם הקב״ה. אבא היה מתאר מצב שבעיניו היה אבסורדי.
אמא יהודייה מדליקה נרות שבת, מתפללת. אחר כך היא מתיישבת על הספה, מושיבה לידה את ילדיה היהודים ו… קוראת להם סיפור אגדה לא־יהודי!
שבת היא יום מיוחד, שבו עלינו להתייחס ביתר יראת כבוד למה שאנו קוראות ולדברים שאנו מדברות עליהם. אם בשבת לא יהיה בסביבתנו שום דבר זר, יימצא שם מקום לקב״ה. נהיה לבד עם הקב״ה, ואיש לא יפריע לנו! נוכל להצטייד לכל השבוע בקרבה לקב״ה, באמונה בקב״ה ובתחושת נוכחותו.