הרב שמחה כהן
מדי פעם אני נאלץ לשמוע דברים כאלה: «הגישה שלך אינה מתאימה כלל לדור שלנו. ייתכן שכך אכן היה בעבר. אבל כיום גברים ונשים שווים בחברה – גם נשים עובדות ומרוויחות כסף בשביל המשפחה, וגם גברים עובדים במטבח ומטפלים בילדים. יש נשים שעומדות בראש ממשלות או מנהלות חברות ענק».
נכון. מבחינה טכנית ותפקודית אכן מתקיים כיום שוויון בין המינים במידה לא מבוטלת, ובעתיד הוא רק ילך ויתרחב.
יתרה מזאת, לא מוכר לי שום מקור תורני שבו נאמר שיש תפקיד או עבודה שגבר יכול לבצע ואישה אינה מסוגלת לבצע.
עם זאת, יש הבדל גדול בין שוויון טכני ותפקודי, שבמסגרתו גברים ונשים ממלאים אותם תפקידים, לבין ההבדלים הרגשיים ביניהם.
מכיוון שמדובר בתכונות מולדות וטבעיות, התהליכים הרגשיים אצל גברים ואצל נשים שונים זה מזה במידה ניכרת גם בימינו.
גם לי כואבת היד
הנטייה לשותפות, המאפיינת נשים ומעניקה להן יתרון ברור ביחסים המשפחתיים, הופכת לפעמים למכשול. דפוסי התנהגות מסוימים הנובעים מתכונה זו עלולים להזיק, אף שאין בהם כוונת זדון.
למשל, גבר חוזר הביתה, ומתוך רצון שיפנקו אותו קצת הוא אומר – ספק לעצמו, ספק לאשתו: «כואב לי הראש». לפעמים האישה עשויה להשיב: «כן, גם לי כואבת היד». זו בדיוק התגובה שהבעל כלל לא ציפה לה.
האישה אינה רוצה במקרה הזה להמעיט בסבלו של בעלה – היא רק מגלה אמפתיה: «לך כואב הראש ולי כואבת היד». כך בדיוק היא מגיבה כשחברה מספרת לה על בעיותיה, ואז נוצרת אצל שתיהן תחושת הזדהות וקרבה.
עם זאת, ביחסים בין בני זוג זו תגובה שגויה.
ברגע הזה הבעל זקוק ליחס אישי שממוקד רק בו, ואינו מעוניין לשמוע על בעיותיה. הוא חושב לעצמו: «כשכבר קורה שאני לא מרגיש טוב, את חייבת דווקא עכשיו לספר שכואבת לך היד?!» אבל אשתו כלל אינה מעלה בדעתה שיש משהו לא נכון בתגובה «אמפתית» כזאת.