הרב שלום שבדרון
דוגמאות להשגחה פרטית (השגחתו ודאגתו של הקב״ה לכל אדם ואדם) בעת החזרה בתשובה – ״צירופי מקרים״ קטנים שהפכו את החיים…
את סיפור חייו הזה סיפר לרב שבדרון תלמידו, בעל תשובה, תלמיד חכם, אברך, הלומד באחת הישיבות הטובות בישראל.
א׳ הובא לישראל מהולנד בגיל שנתיים. משפחתו התיישבה בתל אביב, שם גדל ושם גם למד בתיכון, מנותק לחלוטין מכל דבר הקשור למסורת היהודית. לאחר שסיים את לימודיו, ביקש מהוריו רשות לנסוע לאירופה כדי להשתתף במסע אופניים שאורגן שם ברחבי היבשת כולה. הוריו האמידים הסכימו, וא׳ יצא למסע.
באחד מימי שישי, בעיצומו של מסע האופניים, חש א׳ לפתע געגועים עזים להוריו, והתעורר בו רצון בלתי נשלט לשוחח איתם. קבוצתו הייתה באותה עת במעבה יער בגרמניה, אך למרות כל הקשיים הוא נפרד ממנה ויצא לחפש את סניף הדואר הקרוב ביותר שממנו יוכל להתקשר לחו״ל. כשהגיע לשם, נודע לא׳ שאין בסניף הדואר המקומי קו ישיר לישראל, ותחילה יש להתחבר לברלין, ורק אחר כך – לתל אביב. כל זה העלה את עלות השיחה פי כמה, אך אפילו הדבר הזה לא עצר את הצעיר. לבסוף התקיימה השיחה. א׳ שוחח עם אמו, ובהזדמנות זו גם ביקש רשות לצאת לאחר המסע באירופה למסע אקזוטי יותר – להרי ההימלאיה. אמו לא התנגדה, אך ביקשה שתחילה יחזור הביתה וייפגש איתה ועם אביו. במהלך השיחה אמרה האם לפתע שבדיוק באותו רגע קפץ אליהם לביקור חבר ותיק של א׳, וכשנודע לו שהיא משוחחת עם בנה, ביקש שתמסור לא׳ שעם הגעתו לתל אביב יבוא גם אליו, שכן יש להם על מה לדבר.
כשחזר מן המסע, נפגש א׳ עם הוריו, ומבלי להתעכב מיהר אל חברו. אך ברגע שהחבר פתח את הדלת, נפלטה מפי א׳ הקריאה: ״מה קרה לך!?״. החבר, שכעת היו לו פאות וזקן, חייך בחום, הציע לא׳ לשבת והחל לספר: ״אתה יודע שתמיד היינו שונים זה מזה. אתה פשוט מעולם לא התעניינת בדת, ואילו אני נאבקתי באופן פעיל נגד ׳השתלטות הדתיים׳ ואף עמדתי בראש הליגה האנטי־דתית. שנאתי לאמונה היהודית הגיעה עד כדי כך שהחלטתי להתנער ממנה לחלוטין. אך אז התעורר בי קול התבונה והתנגד: לפני שאחליט לעשות צעד קיצוני כל כך, כדאי שאדע מה אני עוזב ולאן אגיע בעקבות זאת. וכך התחלתי להכיר את היהדות… כשהתגלה לי בהדרגה העושר הרוחני שבטיפשותי כמעט השלכתי, הלכתי לישיבת ׳אור שמח׳ כדי ללמוד באופן מעמיק יותר, ועם הזמן השתנה גם המראה החיצוני שלי. ועכשיו החלטתי לשתף גם אותך בחוויותיי הרוחניות״.
א׳ לא דחה מיד את הצעת חברו. הוא אמר שבשבוע שנותר עד לנסיעה להרי ההימלאיה הוא מוכן להכיר את היהדות מקרוב יותר.
״היום ערב יום כיפור״, אמר החבר. ״כל היהודים צמים ביום כיפור – אינם אוכלים ואינם שותים במשך כל היום, ומבלים אותו בבית הכנסת. אתה יכול להצטרף אליי, אם תרצה״. א׳ הסכים, אף שכמעט לא ידע דבר על היום המוזר הזה, וכמובן, מעולם לא ניסה להתפלל. אך במוצאי החג, כשישב עם חברו לסעודה, חש שחמימות מופלאה אופפת אותו. והוא הכריז בפני חברו בחגיגיות: ״אני רוצה ללכת איתך לישיבה״.
״וכך הפכתי למה שאתה רואה – תלמיד באחת הישיבות המפורסמות ביותר״, סיים א׳ את סיפורו.
תרגום – מ׳ קלימובסקיה. מתוך הספר ״שאל אביך ויגדך…״, שליקט הרב ישראל שפיגל.