הרבנית לאה גנס
השיעור השלישי
שמחה היא עמל
אי אפשר לאחד ולחבר שני הפכים באופן ספונטני. לשם כך נדרשת עבודה, עמל קפדני. חכמינו אומרים שהחיבור צריך להיעשות בדעת, כלומר במודעות ובתבונה. אם השמחה באה בלי עבודה, בלי שום סיבה, אז זו ככל הנראה הוללות ולא שמחה. בלי הכנה ראויה, שמחה אמיתית אינה מתגלה.
כיצד, אם כן, מגיעים לשמחה מתוך מודעות?
הרב חיים ויטאל אומר שכל העולם נברא מארבעה מרכיבי יסוד (יסודות): אש, מים, עפר ורוח.
העפר הוא הכבד והגס מכולם. כיצד אנו רואים את ביטוייו של יסוד העפר בטבע האדם? אלה הם עצבות, עצלות וייאוש. אנו יכולים לראות זאת גם בעצמנו: אדם שהעפר הוא היסוד העיקרי בו יהיה «כבד»; הוא עצוב ושוקע בקלות בדיכאון. קשה לו לקום, להתעורר בבוקר ולהתחיל לעסוק בדבר־מה. וכשהוא מתחיל, הוא מיד מתאכזב, מטיל ספק ומתייאש – אינו נותן לעצמו סיכוי להצליח.
התיקון לכך הוא להיות שרויים בשמחה תמיד. הדבר כולל שני דברים שצריך לעבוד עליהם ולהשקיע בהם מאמץ כל הזמן. ראשית, זו השמחה המכונה לשמוח בחלקו, כלומר לשמוח בחלקנו. ושנית, לשמוח במצווה, לשמוח בעת קיום מצוות.
הכינה זיסי סקרז׳ינסקאיה
המשך יבוא