הרבנית לאה גנס
השיעור החמישי
כמות ואיכות
כשנפגשו עשו ויעקב, עשו אמר: «יש לי רב», כלומר יש לי הרבה, אבל אני רוצה עוד, אין לי די. ויעקב אמר: «יש לי כל». האם באמת היה לו הכול? האם ייתכן שיעקב אמר זאת מתוך גאווה? מובן שלא. יעקב אמר שכל מה שהוא צריך יש לו. כל מה שהקב״ה נתן לו מצוי בידו, ויותר מזה הוא אינו צריך.
זה מראה לנו מהי גישתם של הרשעים לחיים, ומהי גישתם של הצדיקים. הרשעים, לא משנה כמה יש להם, תמיד רוצים עוד. ואילו הצדיקים מסתפקים במה שיש להם.
אנו רואים כאן הבדל נוסף. עשו מדבר על כמות: הרבה. את מה שיש לו אפשר לספור, ולכן הוא צריך עוד ועוד. ואילו יעקב חש את האיכות. גם אם יש מעט מצוות, אבל הן איכותיות – זה כבר יכול להיות «הכול».
הזכרנו את בית המקדש. בבית המקדש היו 12 כיכרות של לחם הפנים. חילקו אותן בין כל הכהנים – והן הספיקו לכולם, למרות גודלה של הפיסה. הם חשו שובע, משום שידעו לחוש את האיכות ולא את הכמות.
כלומר, כמות קטנה אך באיכות גבוהה – בהתאם ליכולותינו – היא מה שנדרש מאיתנו.
יש סיפור שאירע לפני שנים רבות, על אישה שסבלה ממחלה קשה הקשורה למעיים. היא לא הרגישה טוב ושכבה במיטה. אז לא היו כל אמצעי ההיגיינה שיש היום. וגם לא היו ארגונים שעוזרים לאנשים כאלה. רק אישה אחת הייתה באה אל החולה ועוזרת לה פעם אחת בשבוע – רוחצת אותה, מחליפה את בגדיה ואת מצעי מיטתה. מובן שהמסכנה סבלה מאוד במשך כל השבוע מכך שלא הייתה יכולה לומר אף מילה של קדושה, משום שבעקבות המחלה הייתה כל הזמן לא נקייה בגופה. אבל ביום שבו רחצו אותה, היא הייתה יכולה להתפלל.
אחד מגדולי הדור באותה תקופה בא לבקר את האישה. הוא שאל אותה אם יש לה טעם בחיים. היא סובלת בגופה ובנפשה – מן המחלה, מן הבדידות ומכך שאינה יכולה להתפלל ולברך – האם יש משמעות לחיים כאלה? היא אמרה: «לא, אני רוצה להמשיך לחיות!» הוא שאל שוב: «איזו משמעות את רואה בקיום כזה?» והיא השיבה: «זה נכון, כל השבוע אני לבד וסובלת מאוד. אבל ביום שבו רוחצים אותי ומחליפים את בגדיי, ואני שוב נעשית נקייה – לזמן מה אני יכולה להתפלל, לומר ברכה, לדבר עם ה' – כל השבוע שעבר עליי בסבל שווה את הרגע הזה! אני רוצה להמשיך לחיות!»
האישה הזאת מלמדת אותנו מה הן כמות ואיכות. אילו הייתה חושבת על הכמות – היה מקום להתייאש. מובן שהשעות שבהן היא שוכבת חסרת אונים ובודדה רבות בהרבה מן הרגעים שבהם היא יכולה להתפלל ולברך. אבל היא מעריכה את איכותם של הרגעים האלה כל כך, שכדאי לה להמשיך לחיות למענם.
על אחת כמה וכמה אם האדם בריא, ובכל זמנו הוא יכול לקיים מצוות במודעות ומתוך מחשבה! אז הוא מחבר את החלק הגופני שלו עם החלק הרוחני, דבק בקב״ה – וזו שמחה אמיתית!
הכינה גב׳ זיסי סקרז׳ינסקאיה