הרבנית חוה קופרמן
נמשיך לעיין בשמות נשיאי השבטים ובמידע הטמון בהם על ייעודו של כל שבט:
שבט גד
הנשיא – אליסף בן דעואל. בעברית אליסף פירושו: ״הקב״ה הוסיף״. נציגי שבט גד ביקשו שטח מעברו האחר של הירדן, שמלכתחילה לא נכלל בארץ המובטחת. השטח הזה ״נוסף״ לארץ ישראל. (מעניין שהקב״ה הבטיח לאברהם גם את השטחים הללו, כלומר את שטחן של 10 אומות, ואילו למשה הבטיח רק את ארצותיהן של 7 אומות. על פי בריתו, נקבל את הכול בשלמותו עם ביאת המשיח).
בתיאור הבקשה לקבל את גדתו המזרחית של הירדן, התורה משתמשת באופן מפתיע בלשון יחיד: ״ויאמר גד וראובן...״ לא ״אמרו״, אלא ״אמר״. גד מוזכר ראשון. מכאן שהוא היה יוזם הבקשה הזאת – הוא היה זה שבזכותו הקב״ה ״הוסיף״.
אביו של אליסף – דעואל, שפירוש שמו הוא ״דעו את הקב״ה״.
בספר יהושע (פרק 22) מסופר כיצד שבטי גד וראובן בנו מזבח שצורתו הייתה העתק מדויק של המזבח שהוקם בשילה. עד מהרה שלחו שאר השבטים, שהתיישבו ממערב לירדן, משלחת לבירור: מה פשר הדבר?! הרי יש מזבח בשילה! הקמת מזבחות בכל מקום אחר אסורה על פי הקב״ה ונחשבת עבודה זרה. ״כן! – השיבו להם שבטי גד וראובן – המזבח הזה זהה בצורתו לזה שבשילה, אבל הוא הוקם לא לצורך הקרבת קורבנות, אלא רק כעדות שגם אנחנו חלק מהעם היהודי. יחלוף הזמן וילדיכם יאמרו לילדינו שהם כלל אינם יהודים. לכן הוא ישמש הוכחה שהם אכן יהודים (היודעים את הקב״ה)!״ השם דעואל יכול להתפרש גם כ״ידיעת הקב״ה״.
מעניין שבמקרא יש מקום שבו השם דעואל כתוב כ״רעואל״.
העניין הוא שהאותיות ״רי״ש״ ו״דל״ת״ דומות מאוד. ההבדל ביניהן הוא של־רי״ש יש ״זנב״ מאחור, ואילו ל״דל״ת״ אין. קל לבלבל בין האותיות האלה. והבלבול עלול להוביל לתוצאות בלתי קבילות, לעיוות המשמעות. לכן במקומות חשובים (שבהם אסור בשום אופן להתבלבל) התורה מבליטה את האותיות האלה וכותבת אותן גדולות.
כך נוהגת התורה בספר דברים (6,4): ״שמע ישראל, ה׳ – אלוקינו, ה׳ אחד (אחד)״. המילה אחד פירושה ״אחד״, אבל אילו, חלילה, היו מבלבלים בין דל״ת ל־רי״ש, היה מתקבל אחר, שפירושו ״אחר״. למילה ״אחר״ יש בדרך כלל משמעות שלילית, והיא מסמלת את מה שנמצא ״בצד האחר״ (למעשה, ״אחר״ הוא סמל לכוחות האופל, ומכיוון שאנחנו משתדלים שלא לומר דברים רעים בקול, אנחנו אומרים: ״כוח אחר״).
/ידוע שעבור ארבעת החכמים הגדולים שנכנסו לפרדס – העמקה במעמקים הגדולים ביותר של לימוד התורה – רבי עקיבא, רבי שמעון בן עזאי, רבי שמעון בן זומא ואלישע בן אבויה, הדבר לא עבר בלי להשאיר חותם. רבי עקיבא נכנס ויצא בשלום, שני החכמים שנקראו רבי שמעון נפטרו די מהר, ואילו אלישע בן אבויה, כך אומרים, יצא אדם אחר, אחר. כך גם מכנים אותו: ״אחר״/.
העובדה ששבט גד רצה ארץ בצדו האחר של הירדן הייתה יכולה להוביל לדבר טוב מאוד (לכך שאחדותו של הקב״ה מתפשטת בעולם), אך גם לדבר אחר לגמרי (השבט נשאר בצד האחר ונעשה מנותק מבני ישראל).
שבט אפרים, בנו של יוסף
הנשיא — אלישמע בן עמיהוד.
פירוש השם אלישמע הוא ״שמע לי״. הכוונה היא שיוסף שמע בקול ה׳ ונשמע רק לו, ולא לבעלת הבית. עמיהוד — ״איתי ההוד״.
כלומר, עם הקב״ה ולא עם הרשעים (מדרש תנחומא). אור החיים אומר שניסיון הפיתוי החל אצל יוסף כבר מרגע בואו למצרים וחזר על עצמו פעמים רבות. המצרים והמצריות ניסו שוב ושוב, בדרכים חדשות, להסיט אותו מדרך הישר. הניסיון עם בעלת הבית המפתה היה הקשה ביותר. רמזים למקרים דומים אחרים מצויים במקומות שונים. למשל, כשיעקב מברך את יוסף, הוא אומר: ״בנות צעדה עלי שור״. יעקב יודע שכאשר הישמעאלים הכניסו את יוסף למצרים, כולם, למראה יופיו, השליכו לעברו חפצים קטנים כדי למשוך את תשומת לבו.
שבט מנשה, בנו של יוסף
הנשיא — גמליאל בן פדהצור.
השם גמליאל מורכב משני חלקים, ופירושו ״הקב״ה גמל עמי חסד״. פירוש השם פדהצור הוא ״פדה״. הקב״ה מכונה כאן צור, ויש בכך רמז מסוים: דווקא ה׳ הוא שנתן ליוסף כוח שלא לחטוא, לעמוד איתן כצור. וכאשר יוסף, שהעלילו עליו עלילת שווא, הושלך לכלא, הקב״ה שלח לו שכר — שחרור, עושר ותפקיד של מושל מצרים. נראה כאילו יוסף זכה בישועה בזכות מעשיו.
למעשה, כל זה הוא חסד הבורא!
יש מדרש המגלה את סוד עמידתו האיתנה של יוסף. שימו לב כיצד מתואר הרקע שעליו מתרחשת הדרמה הזאת. נאמר: ״איש מבני הבית לא היה בבית, רק יוסף ובעלת הבית״. אבל מדוע לא נאמר בפשטות — ״לא היה איש בבית״? לשם מה הניסוח המורכב? המסורת אומרת שאכן איש מבני הבית לא היה שם, אך הדבר לא חל על מי שלא היה מדיירי הבית. ה׳ עשה כך שדמותו של יעקב הופיעה בחלון לנגד עיניו של יוסף ועזרה לו להימנע מן החטא.
שבט בנימין
הנשיא — אבידן בן גדעוני.
״אבי דן״ פירושו ״אבי הדין״. שם אביו של אבידן הוא גדעוני — ״גדיעה״. מכאן שאבידן הוא, בין השאר, בן הגדיעה.
הדבר הראשון והבולט ביותר שנותן את אותותיו בשבט בנימין הוא הדין. לקראת סוף ספר שופטים כמעט כל השבט מושמד (דבר התואם בה בעת גם את מושג הגדיעה).
יש בשם הזה גם רמז למלך היהודי הראשון, שאול (משבט בנימין), שהיה צריך לגדוע לחלוטין (להשמיד) את עמלק, אך לא השלים את המלאכה ושילם על כך: הקב״ה דן אותו ושלל ממנו את המלוכה (כרת אותו, ניתק אותו מכס המלכות). הדין שבו דן הקב״ה את שאול נורא עוד יותר משום שתפקידו וייעודו של המלך הם להיות אב לאומה. צאצאיו של שאול המלך הושמדו כמעט כולם.
מבניו הבולטים של שבט בנימין — מרדכי ואסתר. גם הם נאבקו בעמלק והשקיעו את כל כוחם כדי להשמידו. גם למרדכי ולאסתר אין צאצאים.
שבט אשר
הנשיא — פגעיאל בן עכרן.
השם פגעיאל מתחלק לשניים, ופירושן של שתי המילים הוא ״נגע הקב״ה״. בני אשר זכו לברכה מיוחדת — שפע (דיברנו על כך בהרחבה לעיל).
שבט דן
הנשיא — אחיעזר בן עמישדי.אחיעזר פירושו ״אחי עוזר״. דן הוא בנה הבכור של אשתו המשנית של יעקב, ומכאן ייעודו לעזור. אהליאב בן עמישדי מממש זאת בצורה הטובה ביותר, כשהוא עובד לצד בצלאל (״איש משבט יהודה״, כפי שהתורה מכנה אותו), הבונה את המשכן. פירוש השם אהליאב הוא ״אבי האוהל״, ופירוש השם עמישדי — ״אח־משען״.
הייעוד לעזור לאחרים מוטל על שבט דן תמיד, בכל תקופה היסטורית. יחלוף זמן, ובשבט הזה ייוולד שמשון. העזרה לעם היהודי תהיה המשימה העיקרית של חייו. הוא יעזור וייתן, ולעולם לא ייקח דבר בתמורה, אפילו לא תמיכה.
שבט נפתלי
הנשיא — אחירע בן עינן.
אחי — ״אח שלי״, רע — ״לא טוב״.
פירוש הדבר הוא ש״אצל אחי הכול גרוע יותר מאשר אצלי״ — כלומר, היעדר מוחלט של קנאה. למרבה הצער, נפוצים הרבה יותר אנשים שצריכים להתגבר על הנטייה לראות את הדברים אחרת: ״כל מה שיש לאחר טוב יותר...״ (קנאה רגילה, אפילו שגרתית). אבל אצל נפתלי דבר כזה אינו אפשרי: ״כל מה שיש לאחרים תמיד גרוע יותר ממה שיש לי!״
עינן (מלשון עין). עינו הייתה שבעה לגמרי ממה שראה אצלו, והוא מעולם לא לטש עיניים למה ששייך לאחרים.