הרבנית אסתר אופנגנדן
הבן איש חי סיפר את הסיפור הבא:
בשדה אחד עבדו חוטב עצים ורועה צאן, שדיברו בשפות שונות. מדי יום בצהריים הייתה אשתו של הרועה באה ומביאה לו ארוחת צהריים. יום אחד איחרה אשת הרועה. עברה שעה ועוד שעה, והיא עדיין איננה! הרועה התחיל לדאוג. הוא החליט שהוא חייב לרוץ הביתה ולבדוק אם קרה משהו. אבל איך ישאיר את הכבשים בלי השגחה? הרועה החליט לבקש עזרה מחוטב העצים. הוא התחיל להראות לו בהבעות פנים ובתנועות ידיים:
- כאן הכבשים. אני רוצה לרוץ הביתה. הרי ממילא אתה חוטב עצים. תוכל להשגיח בינתיים גם על הכבשים?
חוטב העצים התבונן ברועה בתשומת לב והבין את בקשתו כך:
- אני עסוק עם הכבשים. אתה חטבת ואספת הרבה זרדים, תן גם לי בשביל הכבשים.
חוטב העצים התפלא וניסה להסביר:
- אני עסוק בעבודה גופנית. אתה מתבטל לך עם הכבשים. למה אני צריך לתת לך זרדים?
הרועה חייך בשביעות רצון:
- הוא הבין הכול! הוא אמר לי: ״אני עובד, אתה יכול ללכת לאן שתרצה!״
הרועה רץ הביתה וחזר, ולמרבה המזל שום דבר רע לא קרה בינתיים. הוא היה בטוח שחוטב העצים השגיח על הכבשים ורצה להודות לו. בעדרו הייתה כבשה צולעת אחת. אם ימכור אותה, לא ירוויח הרבה כסף, אבל בתור מתנה היא מצוינת. הרועה לקח את הכבשה הצולעת, ניגש לחוטב העצים והסביר לו בלי מילים:
- שמרת על הכבשים שלי. בתמורה אני רוצה לתת לך אחת מהן במתנה. היא אומנם צולעת, אבל זה הרי לא חשוב.
חוטב העצים התקומם. מה פתאום הרועה מאשים אותו בצליעתה של כבשה זרה לחלוטין, שהוא בכלל לא התקרב אליה!!!
את תנועות הידיים הנזעמות של חוטב העצים הבין הרועה כך:
- לא מספיקה לו איזו כבשה צולעת!
הוא ניסה להסביר בשקט ובשלווה:
- אל תסתכל על זה שהיא צולעת, היא הרי שמנה וטובה…
- הרסת כבשה מצוינת כזאת! — כך הבין חוטב העצים את תנועותיו.
העניין כמעט הגיע לקטטה. בסופו של דבר חזרו שני האנשים הנזעמים לבתיהם.
והנה הם יושבים בערב בבתיהם. חוטב העצים חושב:
- טוב שהסתלקתי בזמן. איזה רועה נורא נפלתי עליו! הוא רצה להאשים אותי בבעיות של הכבשה שלו.
ואילו הרועה חושב:
- איזה קמצן, חוטב העצים הזה! אבל הוא נשאר בלי כלום, ולי יש כבשה שמנמנה!
סיפורים כאלה, כפי שוודאי שמתן לב, מתרחשים בחיינו כל הזמן: בין חברים, עמיתים לעבודה, הורים וילדים, בעלים ונשים. למה?
אפשר להבחין בכמה נקודות מעניינות בהתנהגותם של חוטב העצים והרועה.
קודם כול בולט לעין שכל אחד מהם מדבר ״עם עצמו״. העובדה שבן שיחו מדבר בשפה אחרת אינה מפריעה לו. הם אפילו לא מנסים להבין מה רצה בן שיחם לומר, לבדוק אם הבינו אותם נכון. לשניהם ברור שכל מחשבה שלהם, כל רעיון, מובנים לכל אדם נורמלי.
מצב כזה מוכר לכולנו. ננסה לבחון ביתר פירוט מה מביא את ״חוטבי העצים״ ואת ״הרועים״ לחוסר הבנה פוגע, העלול להתפתח לבעיות משפחתיות חמורות.
נוצר אצלי הרושם שנשים בטוחות שביום נישואיהן, ממש מתחת לחופה, נחה על הגברים רוח נבואה — היכולת לסרוק את מחשבותיהן ואת חוויותיהן הפנימיות.
וכשמתברר שבחיר לבן בכל זאת אינו קורא מחשבות מרחוק — זו טרגדיה.
הדהימה אותי אישה אחת שפנתה אליי בעניין בעיה מסוימת ביחסיה עם בעלה, שאמללה אותה מאוד במשך שבע שנים. לאחר שהקשבתי לסיפורה, שאלתי שאלה טבעית לגמרי ופשוטה בעיניי:
- ומה בעלך חושב על כך?
בתשובה אמרה האישה, כשהיא שוטפת אותי בגל של בוז:
- למה שאדבר איתו על זה? הוא לא מבין בעצמו?!
שבע שנים ארוכות היא שתקה ונשארה אומללה, מתוך ביטחון גמור שהוא ״צריך להבין בעצמו!!!״
התורה מביאה בחשבון את האפשרות של גישה הרסנית כזאת לבניית היחסים במשפחה. כנגדה ניצב המושג ״תקשורת״, המוגדר כיכולת לומר ולהקשיב.
המשך יבוא