הרבנית ימימה מזרחי
השמחה של אמא
ועכשיו הגיע הזמן לספר מהי אמא שמחה. חנה הייתה אמא ל־7 בנים. ואת כל אחד מהם רצה הצורר להכריח להשתחוות לפסל. אף אחד מהם לא עשה זאת — והם נהרגו, בזה אחר זה. הצעיר שבהם, חזקיהו, שקברו בבית העלמין הישן בצפת, היה בן 2,5 שנים בלבד (לפי דעות מסוימות). כשראה אותו, השליט «ריחם» על הילד ואמר: «בוא ואשליך טבעת למרגלות הפסל, אתה תתכופף להרים אותה, וכולם יחשבו שהשתחווית…» הילד סירב ונהרג. אמו, שחוותה את מותם של כולם לנגד עיניה, עלתה לגג והשליכה את עצמה למטה, ושמה קץ לחייה. יצאה בת קול ואמרה (תהילים 113:9): «את העקרה היושבת בבית (הופך) לאם הבנים שמחה». מה, אנחנו מתאבדים? האם אמא יהודייה שמחה שהורגים את ילדיה, אפילו למען כבודו של הקב״ה?
על סמך הסברו של המהר״ל, אני רוצה לומר את הדברים הבאים. כשהיוונים הציעו לילדיה מוות או הון תועפות (אם ישתחוו לפסל), היא לא הייתה צריכה ללחוש להם: «סרב!» הם ידעו בעצמם מה לענות. איך? מפני שהם זכרו שבתקופה אחרת בחייהם, לפני הגזירות היווניות, הם ראו בביתם את אמא… שמחה. מקיימת מצוות בשמחה, מתכוננת לשבת בשמחה. «אין בכל העולם פיתוי שיכול להאפיל בשבילנו על הזיכרון הזה, אמא!»
גם כשאמא לא תהיה לידנו, נלך בדרך שהיא לימדה אותנו, כי ראינו מה משמעותה עבורה.
כשבני יוסף חי נפטר, נסענו הביתה מבית החולים «הדסה עין כרם», וביקשתי מהקב״ה רק דבר אחד, והתפללתי עליו כל הדרך: «ה׳, אני רוצה להיכנס הביתה עם חיוך». וכשהגענו, נכנסתי הביתה עם חיוך. הילדים שלי ניגשו אליי, נישקו אותי, ובעיניהם קראתי: «קרה דבר נורא. אבל אם לאמא עדיין יש חיוך — הכול יהיה בסדר». למה הייתה לי בקשה מוזרה כל כך מהקב״ה? כי למדתי משפטים. וכעת, בדרך הזאת, ייצגתי בפני הילדים בצורה הטובה ביותר את ה«לקוח» שלי — הקב״ה, שמואשם ברצח. וכזה היה יוסף הצדיק. הוא לא רצה שיאשימו את הקב״ה בייסוריו. האם הקב״ה זקוק לשירותיי כעורכת דין?
התשובה עמוקה מאוד. כשאת אומרת לו: «אתה טוב, אתה טוב», הוא מתחייב להיות טוב. רק בלשון הקודש אנחנו מכנים את אלוקים «השם», השם. הקב״ה אומר: לפי השם שאת נותנת לי, כך אנהג איתך. אם את קוראת לי טוב, יהיה לך על מה להודות לי. «הטוב שמך ולך נאה להודות». אני קוראת לו טוב, למרות הכול. הילדים שלי רואים אותי מחייכת — ומבינים שאמא אינה מאשימה את הקב״ה, ואפילו להפך.
טוב ואמת
שם נוסף שלו הוא אמת, שפירושו אמת. «קרוב ה׳ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת (באמת)». רבי שמעון בר יוחאי הלך עם תלמידיו להתפלל בבית המקדש, ובדרך ראה… גופה. הוא אמר לתלמידיו שיקבע ממה מת האיש האומלל הזה. הוא הטה אוזן ואמר: «הוא מת מפני שלא אמר היום “אמת” 8 פעמים». לפני תפילת «שמונה עשרה» אדם אומר 8 פעמים את המילה אמת ב«אמת ויציב» (נוסח ספרדים ועדות המזרח). רבי נתן אומר ש־8 הפעמים האלה דומות ל־8 ימי החנוכה. וואו! נסביר בהדרגה.
לפני שמתחילים את תפילת העמידה ואת הבקשות מהקב״ה, עלינו לומר לעצמנו 8 פעמים: «אמת, אתה אלוקי העולם הכול־יכול ומלכנו; אמת, אתה אלוקינו ואלוקי אבותינו; אמת, אשרי האיש שישמע למצוותיך; אמת, הוצאת אותנו ממצרים וגאלת אותנו מבית עבדים…»
מכיוון שאנחנו מזכירים לעצמנו 8 פעמים שהוא טוב אלינו, הדבר (מידה כנגד מידה) «מחייב» אותו לנהוג בנו בטוב.
אותו אדם שמת הלך גם הוא להתפלל בבית המקדש — להתפלל לרפואה. אבל הוא לא האמין: «האם הקב״ה ירפא אותי בעקבות תפילתי?» הוא לא אמר 8 פעמים (לעצמו!) «אמת!» ולא שכנע את עצמו.
פרעה חלם חלומות. הוא לא האמין לאף אחד מהפותרִים. נתנו לו שלל הסברים, אבל הוא חיפש את מי שיכוון את המציאות בהתאם לתרחיש הטוב שעל פיו יתפרש החלום לטובה! בגמרא יש סיפור בנושא הזה. אישה מבוהלת באה אל רבי אלעזר בן עזריה: «חלמתי חלום רע: קורת התקרה בביתי נשברה!» רבי אלעזר ענה לה: «מזל טוב! השנה ייוולד לך בן!» נשברה — זה משבר (מצב של מתח), ומשבר פירושו לידה. וכך היה. אחר כך הוא נסע, והיא באה שוב — עם אותו חלום. ותלמידיו התנדבו לעזור לה. «מה חלמת?» «קורת התקרה בביתי נשברה!» והם אומרים: «מסכנה. בעלך ימות». היא הולכת ובוכה. רבי אלעזר חוזר ורואה אותה. כשהוא מגלה את סיבת הדמעות, הוא גוער בתלמידיו: «הרגתם את בעלה!» (נאמר בתלמוד שהתגשמות החלומות הולכת אחר פירושם).
העולם הזה הוא חלום. צריך לפרש אותו נכון.
לנשים חולות אני אומרת: «מחלה (חולי) מורכבת מאותן אותיות כמו חלימה (חלימה). חלמי! אל תספרי — לא את הכדורים, לא את הסטטיסטיקה ולא את ההסתברויות! לספור ולחשב — הכול יווני!» חלומות רעים צריך לפרש לטובה, מפני שבהמשך הטוב הזה יהפוך לאמת.
שמונה פעמים כתוב «אמת» ב«אמת ויציב». רבי נתן אומר ש־8 הפעמים האלה דומות ל־8 ימי החנוכה. למה? מפני שבכל יום אנחנו אומרים «על הניסים», «על הניסים», וחוזרים על כך שהוא עשה לנו ניסים. ומצהירים בפניו ובפני עצמנו שהוא מחולל לנו ניסים. ואז, ביום השמיני, ה׳ ימלא את בקשותינו ויעשה ניסים.
אבל האם אמת (האמת) היא תמיד טוב (הטוב)?
הקב״ה, שחותמו אמת, מיטיב עם הבריאה. לכן מה שמיטיב עם אנשים הוא אמת, וההפך כלל לא. הייתי בהלווייתו של ראש ישיבה שפגע בתלמידים רבים ובכך גרם להם כאב, ושמעתי מאחד הבחורים: «באתי לכאן רק כדי לומר: 'סלחתי'». ובנו של הנפטר אמר בהספד: «אני יודע שאבי פגע ברבים, ואני מבקש סליחה בשמו. הוא פשוט היה איש אמת». האם צריך אמת כזאת? עכשיו אני מבינה למה אומרים על מי שנפטר: «ברוך דיין האמת», ברוך השופט בצדק (הדן אותנו על האמת).
לפני שברא את האדם, הקב״ה התייעץ עם מידותיו. חסד (רחמים) אמר: ברא אותו, הוא יעשה חסד. ואמת (האמת) אמרה: אל תברא אותו, הוא מלא שקרים. צדק (הצדק) אמר: ברא אותו, הוא מלא מעשי צדק. שלום (השלום) אמר: אל תברא אותו, הוא מלא מריבות. הקב״ה לקח את אמת והשליך אותה ארצה, מפני שהאמת הזיקה. הוא אמר: «אמת מארץ תצמח». זה מלמד אותנו שלבריאת האדם (ולתפקודו), האמת אינה תמיד החשובה ביותר; לפעמים הטוב חשוב יותר.
על מצוות ומנהגים
את מצוות הדלקת הנרות צריך לקיים בכל הגוף ובכל הנשמה. נאמר: «מי שרגיל להדליק נרות יזכה לבנים תלמידי חכמים» (הרגיל בנר — יהיו לו בנים תלמידי חכמים). הגימטרייה של המילה הרגיל היא כמניין רמ״ח (248) איבריו של גבר, בנר — כמניין (252) איבריה של אישה — גם הגבר וגם האישה צריכים לקיים את מצוות הדלקת הנרות בכל הגוף!
חנוכה הוא חג יפה, מלא אור; צריך לקשט את הבית ולהתקשט בעצמך.
חנוכה הוא החג של אהרן הכהן, שמידתו הוד (הוד), והיו לו בגדי כהונה. התקשטי — קני לעצמך שמלה חדשה! צריך ליצור בבית יופי יהודי, ולהעמיד אותו מול היופי היווני. צריך להיות אמא שמחה — אם הבנים שמחה, גם כשקשה, גם כשכואב.
כן, כולנו אוהבות להיות מסכנות. אני בעצמי אוהבת להתמסכן, במיוחד בימי שישי. «עבדתי כל השבוע. אתמול חזרתי מאוחר מהרצאה, בעלי כבר ישן מזמן! אני כל כך עייפה. אף אחד לא עוזר לי. והילדים לא שמים לב למאמץ שלי! ואני רק עושה ועושה». לרחם על עצמך — זה כזה תענוג?! לא — זו טרגדיה אישית! ובכל זאת, אנחנו אוהבות לשקוע בזה. אבל לפחות בחנוכה צריך להפוך לאמא יהודייה שמחה.
חנוכה הוא החג של טובי הלב. אל תשכחו להתפלל על יקיריכן, על מי שזקוקים לישועה.
הכינה: גב׳ זיסי סקרז׳ינסקאיה