הרב יונתן אייבשיץ
ברכת מודים אנחנו לך – ״אנו מכירים בך ומודים לך״
כאן יש לשבח את הקב״ה על ניסיו, משום שמי שנעשה לו נס אינו מכיר בכך שזהו נס — ובכל יום מתרחשים לאדם מעם ישראל ניסים רבים, כפי שנאמר: ״(הודו) לעושה נפלאות גדולות לבדו״ (תהילים, 136:4), והוא אינו חש בהם.
כוונת הכתוב היא שהקב״ה רואה את הניסים ואת הדברים המופלאים האלה, ואילו האדם אינו רואה אותם; ובינתיים, אלמלא ניסיו כבר היינו אובדים מזמן, שהרי כל השרים העליונים (המלאכים הממונים על אומות העולם) והמזלות נלחמים בנו.
ובייחוד חייב האדם להודות על החזרת הנשמה [בבקרים], כפי שמבואר בספר הזוהר: ״מי שהלווה לחברו כנגד משכון, אם הלה אינו מחזיר את ההלוואה — נוטל את המשכון על חשבון החוב. ואילו אנחנו מפקידים בידיו בכל לילה את נשמותינו כמשכון, והוא מחזיר לנו אותן בכל יום ואינו נוטל אותן על חשבון מה שאנו חייבים לו בשל חטאינו הרבים״.
ועל כך עלינו להודות לו ולשבח אותו.
ברכת שים שלום – ״הענק שלום״
כאן יש להתפלל על השלום, משום שאין ״כלי״ המחזיק ברכה אלא השלום (ראו ויקרא, 26:6 ורש״י שם), שכן הוא הקשר הרצוי והאחדות המלאה של ישראל.
כאשר אדם מתפלל על השלום, עליו להתפלל גם שלא יהיו מחלוקות בישראל, שלא יהיו קנאה, שנאה ותחרות, ובמקומן יהיו בין כל בני ישראל אהבה, חיבור, אחדות מלאה וידידות, ויהיו ישראל נפש אחת.
ועליו לכוון לקיים את הנאמר: ״ואהבת לרעך כמוך״, שהרי זה יסוד התורה כולה, וזו תמציתה ויסודה של כל התפילה.
וכן על האדם להתפלל שלא תהיה בו כלל מידת הכעס, אלא ענווה בפני כל אדם; ואז יזכה לשלום, שכן במקום שיש כעס — אין שלום.
ולכן אנו מתפללים לסילוק הכעס, כדי שבמקומו יהיו אהבה, אחווה ושלום, וזה סימן למידת קדושתו של הקב״ה בתוכנו, שכן ככל שהיא רבה יותר, כך יש פחות כעס ויותר שלום ואהבה. ולכן אנו מתפללים שיקבע את מקום משכנו בתוכנו ויעניק לנו שלום.
ולכן אנו אומרים: ולמקללי נפשי תדם – ״ולפני המקללים אותי תשתוק נפשי״ — בקשה להפחית בה את הנטייה לכעס, כדי שתהיה בה יותר אהבה, וזה סימן לקדושתה.
ולכן בערב יום הכיפורים, המוקדש להכנה ליום הקדוש והנורא הזה, נחוצות מחילה הדדית, הסרת הכעס והרבות אהבה, ו(יום הכיפורים עצמו) נעשה לסימן, שכן הוא יום קדוש לאדוננו.
וזו תכליתן ותמציתן של מחשבותינו בזמן התפילה — הדבר שהוא חובתו של כל אדם מעם ישראל כלפי הבורא.
תרגום — הרב פ׳ פרלוב.