הרב יונתן אייבשיץ
בהתכוננו לתפילה, עלינו לדעת היטב כיצד לעשותה רצויה לקב״ה, ובייחוד הדברים אמורים בתפילת ״שמונה עשרה״. ואין בכוונתי לדבר כעת על משמעות הפרטים הקטנים ביותר, שכל אחד מהם מלא במשמעותה הנסתרת של התורה ובסודות המרכבה הקדושה, בצירופי שמותיו של הקב״ה מכל העולמות, שתכליתם לפתוח שערים כדי שתפילתנו תעלה ותפעל את פעולתה במרומים. כאן נדבר רק על המשמעות הפשוטה של הנאמר בכל אחת מן הברכות, על מה שעלינו לשים לב אליו בעת אמירתה — על דברים הנגישים לכל אדם.
כשאומרים אד' שפתי תפתח – ״ה׳, פתח את פי (ליתר דיוק — את שפתיי)״, יש לזכור שהקב״ה העמיד לנו את השפתיים כשומרות על הפה והלשון, כדי שלא ידברו דברי הבל ויהיו סגורות היטב — כפי שאדם מציב שומר במקום שבו נמצא הדבר היקר והכמוס ביותר שלו — והאם יש לו דבר יקר וכמוס יותר מן הלשון, שבה תלויים החיים והמוות?
השפתיים שומרות, ולא היה ראוי שייפתחו כלל, שכן ״לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה״ (פרקי אבות, 1:17), והן דומות לדלתות סגורות, שאין ראוי שייפתחו אלא לפי רצון הקב״ה: לתורה ולכל דבר הרצוי לשמיים.
ואם כך — האם ייתכן שאדם שיש בו מעט דעת לא יעלה בלבו את המחשבה: ״כדי להתפלל לקב״ה ולהודות לו, עליי לבקש ממנו בתפילה שיפתח את פי! איך אפוא אני פותח את פי כל היום בדיבורים בטלים, בניבול פה, בלגלוג, בשקר, בהכפשת הזולת, בלשון הרע וברכילות, ואיך אני פוגע בזולת בדברים חריפים הפוצעים כחרב!״ אוי למי שעושה זאת! מה ישיב (בדין), ומה יאמרו לו מלאכי השרת? יצחקו עליו ויאמרו: ״אין לו לב! כשהוא צריך להתפלל, הוא מבקש מן הקב״ה ‘לפתוח את שפתיו’. ואילו כל היום שפתיו כגדר פרוצה, פיו חלק ולשונו לשון רמייה, שאינה שותקת כל היום!״
ולכן ידור בלבו שלא ינועו שפתיו אלא לדברים הרצויים לקב״ה, ואז יאמר כראוי ובאמת: ״ה׳, פתח את פי״, שכן אז הן אכן יהיו שערי צדק וייפתחו להודאה לקב״ה.
ברכת מגן אברהם – ״המגן על אברהם״
כורעים בכיפוף הברכיים כשאומרים ברוך – ״ברוך״; וככלל, המשמעות הגלויה של כל הכריעות היא להשפיל את עצמנו עד עפר הארץ, שכן הקב״ה משפיל גאים ומרומם; לכן מזדקפים בעת אמירת שמו. ויש לקבוע את הענווה בלב בזמן הכריעה.
הא-ל הגדול הגיבור והנורה – ״הא־ל הגדול, הגיבור והנורא״. כשאומרים זאת, יש לכוון את הלב למחשבה עד כמה ראוי לאדם להיות רחמן במעשיו וחסיד בדרכיו, ולהידמות, ולו במעט, לבורא במידות האלה: לזכור את הטובה שעשה לו אדם אחר ולא לזכור את הרעה — כפי שהקב״ה זוכר את המצוות שקוימו ומעלים עין מן החטא ונושא אותו. ויש לסגל לעצמנו את מידותיו של אברהם אבינו, שהיטיב עם כולם והודיע לעולם על מידותיו של הקב״ה ועל טובו, הכריז על אחדותו והפיץ בקרב בני האדם ידיעת אמת עליו; וכך ראוי לכל אדם לנהוג.
ואיך יעז אדם לומר מגן אברהם – ״המגן על אברהם״, אם אין בלבו כוונה ללכת בעקבותיו?
לחמול על הדחוי ולהשגיח על כל מי שנכשל, ולקבל באהבה מן הקב״ה את כל מה שקורה לו, גם כשעליו לנדוד בארץ ופוקדות אותו צרות רבות, כפי שהיה עם אברהם — והוא, למרות הכול, נשאר בכל נפשו עם הקב״ה, באמת ובכל לבו! את כל אלה על האדם לזכור בברכה הראשונה.
[הרי במילים ״המגן על אברהם״, הנאמרות בזמן הווה, כוונתנו היא שהקב״ה מגן גם עלינו — צאצאי אברהם, הממשיכים ללכת בדרכו. (כאן ולהלן בסוגריים מרובעים — הערות העורך.)]
ברכת מחיה המתים – ״המחיה את המתים״
קבלתו של החוטא השב אל הקדוש ברוך הוא קשורה למושג «תחיית המתים», שכן הפושע נקרא מת גם בחייו, וכשהוא שב – זו תחייה; ולכן על האדם להתפלל שהקדוש ברוך הוא יחיה אותו ויקבל את תפילתו.
וכאשר אדם חוטא, נשמתו נפרדת ממנו, ועליו להתפלל שהקדוש ברוך הוא יחיה אותו בטל תחיית המתים, שכן הקדוש ברוך הוא מוריד טל בלי «התעוררות מלמטה» – ואנו מזכירים את הטל כדי שיוריד אותו עלינו ויחיה אותנו בשפע קדושתו.
לכן בברכת «תחיית המתים» על האדם לכוון במחשבתו לחייו הן בעולם הזה והן בעולם התחייה; עליו להשריש בלבו אמונה שלמה בתחייה זו, שהרי דברו של הקדוש ברוך הוא לא נאמר לריק – והוא הבטיח לנו להעיר אותנו בקברינו, ואז יבואו תיקון העולם והגשמת תכליתו.
והדבר מעורר את האדם להאמין בבריאת העולם יש מאין, הדומה לתחיית המתים.
ומלכתחילה הייתה מחשבתו של הקדוש ברוך הוא להעמיד את האדם בראש כל הנבראים, אך בעקבות החטא נאמר לו: «מות תמות», והוא איבד את מדרגתו הגבוהה. אולם מחשבתו של הקדוש ברוך הוא תתגשם למרות הכול, ולכן בתחיית המתים ישוב האדם למדרגתו ויעמוד בראש כל מלאכי השמים, כפי שנאמר: «בבוא העת ישאלו המלאכים את יעקב ואת ישראל: מה עושה ה׳?» (כלומר, האדם יגלה למלאכים את הסודות הגדולים ביותר) (במדבר, 23:23).
על כל אדם לייחל לשלמות זו [תמיד, ובייחוד בשעה שהוא אומר ברכה זו] בשמחה עצומה, ולתקן את עצמו בכל מה שאפשר, כדי לזכות בה.
ברכת אתה קדוש – «אתה קדוש»
בברכה זו עליו לקדש את עצמו ולתת אל לבו איזו חרדה, רעד ויראה חשים מלאכי השרת בטרם יכריזו על הקדוש ברוך הוא קדוש – «קדוש»; וכיצד ייתכן שתצא מפי אדם מילה על קדושתו בלי פחד, בלי רעד – ובלי הבנה! ואיך מתכוננים מלאכי השרת לפני שהמילה הזאת יוצאת מפיהם; ואיך לא יטהר האדם ויקדש את עצמו לפני שיאמר אותה!
ובאמירתה עליו לכוון לקדש את השם הגדול הזה בפני עדת ישראל ולמסור את נפשו על קדושת שמו ותורתו.
ועליו להשתוקק לקדש את שמו, כפי שעושים מלאכי השרת – בפחד, ברעדה ובשמחה, ולעורר בקרבו שמחה על שהגיע למדרגת קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא! ובכך יזכה להיות אחד ממלאכי השרת, בקדשו את שמו של הקדוש ברוך הוא במסירת נפשו ודמו ובהיותו עד נאמן לכך שה׳ אמת ותורתו אמת!
וכן עליו להתכוון לקדש [להגביל] את עצמו במותר לו [עיינו ברש״י וברמב״ן בתחילת פרשת קדושים].
ברכת אתה חונן – «אתה חונן»
באמירת המילים האלה, הפותחות את חלקה של תפילת «שמונה עשרה» שבו אנו מפרטים את בקשותינו, יש לזכור שראשיתו של חלק זה היא בקשה לחוכמה. האדם נברא למען חוכמתו ותבונתו, והן עצם סיבת קיומו. ולכן אמרו [הנביאים והחכמים – מתקני התפילה]: «אתה חונן לאדם דעת» – דווקא לאדם, אתה נותן לו אותה במתנה.
כי מה עוד היה במחשבת הבורא כאשר נתן חוכמה לאדם שנוצר מן האדמה, אם לא להעניק לו את ידיעת הנעשה בשמים ממעל, ולהנחיל לו את ידיעת כל אופני המרכבה וכיסא הכבוד (מילולית: «גלגלי המרכבה וכיסא הכבוד»), ואת ידיעת כל צירופי שמותיו שבהם ברא את העולם?
והעובדה שהעניק לנו את כל זה אינה אלא חסד ורחמים ללא גבול; ועל האדם לשפוך נהרות של דמעות ולבקש מהקדוש ברוך הוא לזכות בחוכמה!
ועד כמה על האדם לכוון, ובייחוד על צעירים הלומדים תורה, בבקשות שייתן להם לב המבין את התורה, לב הפתוח לאמיתתה, ולא לדברים ריקים לשם גאווה וליצנות, חס ושלום!
שהרי כיצד אפשר לבקש מהקדוש ברוך הוא דבר שאינו תואם את רצונו? האם מבקשים מאדם דבר שעתיד להיות למורת רוחו?
האם יכול אדם לבקש מאדם אחר כסף כדי לקנות פטיש ואבני ריחיים, שבגללם הלה לא יוכל לישון כל הלילה?
כך גם בתפילה: האם יכול אדם לבקש: «תן לי חוכמה שבגללה אתגאה עם הזמן ואשתלט על הקהילה למטרה טמאה, ואשמח על כך שאין לזולתי חוכמה, ואתנשא באמצעות השפלתו»? אי אפשר להתפלל לרכישת ידיעות בתורה כדי להכריז על הטמא שהוא טהור ולהפוך אותו למושך, שהרי כל הדברים האלה מתועבים בעיני הקדוש ברוך הוא!
לכן על האדם לכוון ברצונותיו ובכוונותיו שהדעת והחוכמה שהוא מבקש יהיו לשם שמים, ושהחוכמה תהיה חוכמת אמת. ועליו לרצות גם שכל בניו וצאצאיו יהיו בני תורה (אנשים המסורים לתורה). ואם זכה לתלמידים – שתהיינה להם השקפות נכונות ושלמות ויראת שמים, ושלא ילמדו שלא לשם שמים, כדי ללעוג לזולת, חס ושלום.
ועליו להתפלל שתרבה החוכמה בעולם ושיהיו חכמים רבים בישראל.
ברכת השיבנו – «השיבנו»
באמירת ברכה זו יש להרבות מאוד בבקשה מהקדוש ברוך הוא שיאיר לנו ויעורר אותנו לשוב אליו. שהרי מי שנברא מעפר אינו יכול למשול ביצרו הרע בלי עזרת הקדוש ברוך הוא, וקל וחומר השב בתשובה, שכבר מעד פעם אחת, נפל תחת שלטונו של היצר הרע ונעשה שבוי בידו.
והקדוש ברוך הוא הוא «פודה שבויים», ועל כך בדיוק יש להתפלל – בעד עצמו ובעד כל ישראל – שייתן לישראל לב טהור ויחדש בקרבו רוח נכונה, כי הוא פותח שערים למי שמתדפקים עליהם כדי לשוב בתשובה.
וכך קורה בדרך כלל לבעלי תשובה: בתחילת תשובתם הקדוש ברוך הוא משפיע עליהם רוח טהרה – הרבה יותר מבעבר, למען שובם אליו; ואחר כך, כביכול כדי לנסותם, הוא מסתיר מהם את פניו ומשיב לאחור את ידו המושטת למען תשובתם (ולכן רבים נסוגים וחוזרים לחטאיהם; אך השב באמת בתשובה צריך לבחון את עצמו וללכת אחר הקדוש ברוך הוא בכל לבו, בלי לוותר בשום אופן, גם אם יבואו עליו לאחר מכן ייסורים).
לכן בברכה זו יש להתפלל שהקדוש ברוך הוא יושיט לאדם את יד ימינו כדי לקבל אותו בשובו בתשובה, וזהו שרביט הזהב שהמלך מושיט לאדם, והוא זוכה לחיים [כפי שמסופר על כך במגילת אסתר].
ואפילו אם הקדוש ברוך הוא מסלק את יד ימינו, על האדם לעמוד איתן בתשובתו ביושר נפש; ובזה צריכות להיות מחשבותיו של האדם! ולא רק שלו לבדו, אלא גם של כל ישראל.
ברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשׁענו – «סלח לנו אבינו כי חטאנו; מחל לנו מלכנו כי פשענו»
בברכה זו על האדם לעורר בלבו חרטה על חטאיו ופשעיו ולהצדיק את דינו של הקדוש ברוך הוא – על כל הייסורים שיהיה עליו לשאת.
שהרי אין אדם שלא יצטרך לחוות ייסורים, אלא שהוא אינו חושב שהם באים כעונש, ורואה בהם «מקרה». כאשר אדם חוטא פעם אחת או פעמיים, הוא עדיין נחשב בעיני הקדוש ברוך הוא «בן». אבל אם ירבה בחטאים, הרי אילו נשאר «בן», היה עליו להידון כעת כבן סורר ומורה – «בן שסטה מן הדרך ומורד» (ראו דברים, 21:18), שמתרים בו פעם אחת ופעם שנייה, ובפעם השלישית מוציאים אותו להורג בסקילה על פי פסק דינו של בית הדין.
אבל הקדוש ברוך הוא, מרחמיו עלינו, מוריד אותנו ממדרגת «בן» למדרגת «עבד», ועבד שהמרה את פי אדונו אינו חייב בהכרח להיות מוצא להורג; כובלים אותו בשלשלאות ברזל או מענישים אותו בעונשים דומים אחרים – וזה בדיוק מה שקרה לנו בגלל חטאינו הרבים.
וידוע שמי שחוזר על חטאו פעמיים או שלוש פעמים נקרא פושע – «פושע». לכך אנו מתכוונים באומרנו: «סלח לנו אבינו כי חטאנו» – הדברים מתייחסים למצב שבו אנו עדיין במדרגת בנים לאבינו, ואילו המילים «מחל לנו מלכנו כי פשענו» מתייחסות למצב שבו כבר ירדנו למדרגת עבדים, והקדוש ברוך הוא הוא מלכנו ואדוננו, אך אינו אבינו.
יש הבדל בין המילים סליחה – «סליחה» ומחילה – «מחילה»
(אין פירוש הדבר שאותו הבדל קיים גם ברוסית בין המילים הרוסיות ששימשו כאן – באופן מוסכם בלבד – לתרגום. הערת המתרגם).
«סליחה» פירושה סילוק מוחלט של החטא, ואילו אחרי «מחילה» עדיין יש צורך בייסורים. ולכן בברכה זו עלינו לשפוך לפני הקדוש ברוך הוא נהרות של דמעות, כדי שירבה את סליחתו וימחה את עוונותינו – אך לא באמצעות ייסורים קשים, ובלי לפגוע בתורה ובתפילה שלנו.
תרגום – הרב פ׳ פרלוב.