הרב יונתן אייבשיץ
הברכות «ולירושלים עירך» ו«את צמח דוד עבדך»
אין צורך להרחיב על הברכות האלה – על כך שיש להזיל דמעות כמים, ללא הפסקה, בבקשה לבנות מחדש את ירושלים (בית המקדש) ולהשיב את עוזו ותפארתו של דוד, שכן הוא התכלית והסמל לשלמות האנושית, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד – לשם מה לנו לחיות? ולירושלים אנו מבקשים להשיב את כיסא כבודו של הקדוש ברוך הוא, וכן מתפללים על דוד, שישב שם (על כיסא מלכותו) ממש בדמות «המרכבה העליונה». ואם המלאכים העליונים זועקים בבכי ובשירת קינה על חורבן ירושלים יומם ולילה, ללא הרף, ומתאבלים על ציון – כיצד נשתוק אנחנו ולא נבכה על חילול שם ה' שנגרם מחורבן ירושלים ומאובדן מלכות בית דוד? כל אדם צריך לומר בלבו: «ריבונו של עולם! הנה אני מוסר את נפשי לקידוש שמך! ואם איני ראוי לראות את ציון בנויה ואת חזרת מלכות בית דוד, אזי אמות על קידוש שמך, ועיניי לא יראו – אבל אתה בנה את ירושלים והצמח את עוזו ותפארתו של דוד, כדי שיתקדש שמך! ורחם על בניך האומללים, הנטושים בגלות, הסובלים למען ייחודך ומקדשים את שמך ברבים!» וידוע לכול שבעוונותינו הרבים בית מקדשנו המפואר חרב ושומם, ומלכות בית דוד אבדה, וכמה טובה אנו מפסידים בשל כך, וממש ירדנו מחיים למוות! וכן להפך – ידוע שכאשר ישיב הקדוש ברוך הוא את שבויי ציון, יהפוך העולם ממת לחי – ועל כן אין צורך להרבות בדברים על כל אלה. ומי, אם יש בו נשמה יהודית, לא יישבר לבו בזוכרו את חורבן ירושלים ואת מלכות בית דוד שנפסקה בעוונותינו הרבים!
ברכת שמע קולנו – «שמע קולנו»
כאן על האדם להתרכז כל כולו בתפילה לקדוש ברוך הוא על כל צרכיו, הגדולים והקטנים, ואין דבר שאין לפנות בגינו לקדוש ברוך הוא. הכלל הוא: אין דבר שאנו רוצים לעשות ביום הזה שלא נתפלל עליו, ונבקש שייעשה בהצלחה, בדרך ישרה ונכונה. ואין צורך לומר שאם יש בביתו של אדם צרה כלשהי, חלילה, עליו להתפלל. ואם יש שמחה כלשהי, עליו להתפלל שלא יחטא בהתמסרו לשמחה הזאת ולא יביא על עצמו אשמה בגללה – להתפלל שהאירוע הזה לא יהיה, חלילה, שמחה שלאחריה תבוא עצבות. לכן יתפלל האדם על הדבר הזה במילותיו שלו; ואפילו אם לשונו דלה ומסורבלת, תהיה תפילתו אהובה על הקדוש ברוך הוא כאילו התפלל בלשון יפה ומעודנת. ובזכות תפילתו ישמע הקדוש ברוך הוא גם את תפילותינו, והיא תועיל לנו, שכן תפילתו ודאי תיאמר בריכוז ובכוונה הראויה, ולא יהיו פיו ולשונו במקום אחד ולבו במקום אחר, כפי שקורה אצל אנשים המתפללים מתוך הרגל ושינון. הרי הוא מתפלל בכל יום על דבר חדש הנחוץ באותו יום, ומנסח בעצמו את מילות תפילתו, ולשם כך נדרש בוודאי ריכוז מיוחד. וזהו יסוד התפילה – שתצא מעומק הלב. ועוד תועלת גדולה בתפילה זו: הוא מקבע בלבו באמצעותה את האמת שאדם מעם ישראל אינו נתון לשלטון המקרה ולמהלכו הטבעי של הזמן, באופן שאין לו צורך בתפילה. להפך, השתדלות, שקידה וחריצות (בעניינים חומריים) הן שקר, ולא יסוד ההצלחה, שכן רק הקדוש ברוך הוא קובע מה קורה ליהודי בכל צעד, והוא אינו מניע אצבע בעולם התחתון עד שמכריזים על כך בעולמות העליונים. ובתפילה זו ישים אל לבו עד כמה עליו להיזהר שלא לעבור על מצוות פיו של מלך מלכי המלכים, מלך העולם, שכן הכול בא ממנו, בהשגחה פרטית, וכל מה שקורה לאדם, כל נזק וכל צרה, הכול ממנו; וכך גם כל רווח, טובה והנאה – גם הם ממנו! ולא יעלה על דעתו לחטוא באמצעות הדבר שביקש מן הקדוש ברוך הוא – וקיבל; שהרי כיצד יבקש עושר כדי להכעיס באמצעותו את בוראו? לכן מי שמתפלל תמיד על כל צרכיו לא יחטא בקלות.
ברכת רצה... בעמך – «רצה… בעמך»
כאן האדם מוסר את נפשו לעבודת הקדוש ברוך הוא. עליו לדמיין שהוא כבר עקוד על המזבח, ולהשתוקק מאוד מאוד למות עליו לשם קידוש שם ה' – להיות קורבן עולה. ומאחר שהתעורר בו רצון כזה, אסור שיהיה בו שום מום. אך אם חטא באחד מאיברי גופו, זהו מום; אותו איבר לא יהיה רצוי, ולפני הקרבת הקורבן עליו לשוב אל הקדוש ברוך הוא. לכן כל סדר הברכות, כל מה שהאדם התפלל עליו עד כה, נובע מן הצורך לתקן את עצמו בשובו אל הקדוש ברוך הוא, כדי שלא יימצא מום באותו קורבן. ועכשיו, כשהאדם מוסר את נפשו לקידוש שם ה', כבר אין בו מום, שכן שטף מעליו את חטאיו. ועליו להתפלל בלהט שהקדוש ברוך הוא ישיב את העבודה למקומה, כי שם נעשה תיקון העולם כולו; ועל כך דואב לבנו – «על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו» (איכה, 5:18), ועל הפסקת העבודה. ועל האדם להתפלל בלב שבור שהקדוש ברוך הוא ישיב את העבודה לירושלים, העיר שכל כולה שלמות.
ובאמירת המילים: ותחזינה עינינו – «ותחזינה עינינו» – עליו לכוון שיזכה לכך מכוח זכויותיו, שכן את מה שמתרחש מכוח זכויותיו הוא יוכל לראות, ואילו את מה שמתרחש מכוח זכות אבות לא יוכל לראות, בדומה לכך שאשת לוט לא יכלה לראות את חורבן סדום, מפני שניצלה בזכות אברהם. והקדוש ברוך הוא הבטיח שישראל ייוושעו בעתיד בזכות עצמם, ולכן אנו אומרים בתפילה: «ותחזינה עינינו».
תרגום – הרב פ' פרלוב.