הרב משה שפירא
בפרשת ויחי אומר יעקב אבינו: «ואני נתתי לך חלק אחד נוסף על (מה שנתתי) לאחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי» (בראשית, 48:22).
הגמרא (בבא בתרא, 123 ע"א) שואלת: וכי לקח אותם בחרב ובקשת? הרי כתוב (תהילים, 44:7): «כי לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני». לא. [הכוונה היא ש] החרב היא תפילה, והקשת היא בקשה.
יש תפילה ויש בקשה. המהרש"א מסביר: «החרב היא תפילה, והקשת היא בקשה.
התפילה מכונה כאן חרב, משום שהיא תסייע נגד עשו, שניתנה לו הברכה «על חרבך תחיה», והבקשה מכונה קשת, משום שהיא תסייע נגד ישמעאל, שכוחו נמשל לקשת, כמו שנאמר: «ויגדל ויהי רובה קשת»».
אנו זקוקים ל«חרב» של יעקב – לתפילתו – כדי להתמודד עם מי שניתנה לו חרב. ואנו זקוקים ל«קשת» של יעקב – לבקשתו – כדי להתמודד עם מי שניתנה לו קשת.
מהי "תפילה", ומדוע היא מצילה מעשו? מהי "בקשה", ומדוע היא מצילה מישמעאל?
קודם כול, מהי חרב? חרב היא נשק שטווח פעולתו מוגבל: במקום שאליו אני יכול להגיע, שם אני יכול לפצוע, כלומר, סביבי. ומהי קשת? קשת שולחת חיצים למרחקים. ורמז לכך יש בשמותיהם. עשו – מן המילה עשייה, וברכתו נוגעת לחרב, המסמלת פעולה. ישמעאל, שכוחו בשמיעה ובדיבור, פועל מרחוק, כמו קשתו. פעולתו מתפשטת הרבה מעבר למקומו האמיתי. כדי שיתקיים מה שנכתב עליו: «פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו», עליו להתפשט הרבה מעבר לגבולותיו הממשיים. הדבר מלמד גם על שלטון: החרב מעניקה שליטה במה שקרוב, והקשת – במה שרחוק. ואנו רואים כיצד ניתנה לישמעאל השליטה הזאת – «ידו בכל», הוא התפשט למרחקים, שליטתו היא מרחוק.
משמעות התפילה היא לעמוד לפני בורא העולם ולפנות אליו.
דוד המלך, המגלם את כוח התפילה בעם היהודי, אומר על עצמו: «ואני תפילה» (תהילים, 109:4), אני עצמי תפילה. תפילה אמיתית היא להיות לפני הקדוש ברוך הוא. תפילה היא כמו בדברי רחל: «נפתולי אלוקים נפתלתי» (נפתולי אלו-קים נפתלתי). הכוונה היא גם למשמעות «קשרתי את עצמי לאחותי», וגם ל«ביקשתי והתפללתי כדי לזכות כמו אחותי». ועוד, זה מן המילה פתיל, «כיסוי צמוד היטב».
כלומר, תפילה פירושה להתחבר, לקשור את עצמי אל הקדוש ברוך הוא. תפילה אמיתית היא עמידה נכונה לפני הקדוש ברוך הוא, כפי שאני, עם כל החסרונות שלי.
אברהם עמד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, והגמרא (ברכות, 6 ע"ב) אומרת: «כל הקובע מקום לתפילתו – אלוקי אברהם בעזרו». אברהם עמד והתפלל (בראשית, 18:25): «חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע. חלילה לך (לעשות כך). השופט כל הארץ לא יעשה משפט (צדק)?!». וכמו שנכתב בתהילים (106:30): «ויעמוד פינחס ויפלל, ותיעצר המגפה». בגמרא סנהדרין (44 ע"א) כתוב שהוא התדיין עם הקדוש ברוך הוא. הוא כביכול הזמין את הקדוש ברוך הוא לדין תורה. תפילה אמיתית היא לרצות שרצונו של הקדוש ברוך הוא יתקיים בעולם.
בקשה (בקשה) היא דבר אחר לגמרי. שורשה של המילה הזאת הוא חיפוש.
כמו שנכתב בתהילים (119:176): «תעיתי כשה אובד, חפש [בקש] את עבדך, כי מצוותיך לא שכחתי.» יש דוגמאות רבות בתורה שבעל פה שבהן לבקש פירושו לחפש.
בקטע שאנו קוראים בתשעה באב (דברים, 4:26-29), ביום שמר לנו, כתוב: «העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה; לא תאריכון ימים עליה, כי (אחרת) השמד תישמדון. והפיץ ה׳ אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה׳ אתכם שמה. ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם, עץ ואבן, אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון». כל זה כבר התקיים בנו.
ובהמשך: «ואתם תחפשו [ביקשתם] משם את ה׳ אלוקיך, ותמצא; כי תדרוש אותו בכל לבבך ובכל נפשך». צריך לחפש ולבקש.
חכמינו מגלים לנו: הקושי הגדול והסבל הרב שישמעאל גורם לנו אינם שייכים לעניין ארבע המלכויות (וגם המהר"ל מדבר על כך בכמה מקומות). ארבע המלכויות – בבל, פרס ומדי, יוון ורומי – קיבלו את כוחן מאיתנו. נבוכדנצר לקח את המלכות מבית דוד. חכמי התורה לקחו בחזרה את המלכות מידי היוונים.
הרמב"ן (בחומשים שבהם הושבו כל הקטעים שנמחקו בידי הצנזורה) כותב בתחילת פרשת ויחי: הסיבה לגלותנו האחרונה תחת שלטונה של החיה הרביעית היא שהמלך האחרון משושלת החשמונאים הזמין אותם (רומי) בעצמו וביקש עזרה והגנה. במו ידיו מסר את המלכות לאדום. ארבע המלכויות הללו לקחו מאיתנו את המלכות.
ישמעאל מולך בפני עצמו. הוא חב זאת לאברהם, שהיה קשור אליו בלבו. אברהם, שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו את יצחק, אמר: «לו ישמעאל יחיה לפניך». חכמינו אומרים שכוחו של ישמעאל אינו טמון בו עצמו, אלא בזכויותיו של אברהם. הוא נימול, ובנוסף לכך הוא דבק באמונתו של אברהם. הרמב"ם כותב: אין חסרון באמונתו של ישמעאל באחדות הבורא. הם מאמינים מאוד ומוכנים למסור את חייהם למען אמונתם – כפי שהם מבינים אותה. הם מאמינים באלוקי אברהם.
בתפילותיהם אין בקשות אישיות – וגם לא יכולות להיות. כל תפילותיהם הן דברי שבח. בקשה כלשהי מצדם גובלת בכפירה בעיקרי האמונה. הרי ה׳ יודע טוב ממני מה אני צריך. איך אני יכול לבקש ממנו? לשנות את דעתו על מה שאני צריך?
אנו נמצאים במצב של סכנת חיים.
כל בעל דעת מבין שכל הפתרונות העומדים לרשותנו במאבק נגד ישמעאל הם קצרי טווח. אין פתרון אמיתי, מפני שהוא אינו כאן. הפתרון נמצא למעלה. חיפוש הפתרון כאן יוביל אותנו רק לסכנות גדולות יותר. ואנו רואים שמשנה לשנה המצב הולך ומחמיר.
בתורה כתוב: « ותחפשו אתם משם את ה׳ אלוקיך, ותמצא; כי תדרוש אותו בכל לבבך ובכל נפשך».
בכוחו של הכתוב בפסוק הזה נינצל. לחפש ולמצוא. אפשר למצוא גם ממש מתחת לרגליים, אבל בשביל מציאה כזאת אפילו חבל להתכופף. הבה נהיה אנשים נבונים. «בצר לך ו(כאשר) מצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה׳ אלוקיך ושמעת בקולו» (דברים, 4:30). הדברים נאמרים עלינו ועל מצבנו הנוכחי. צריך לחפש אותו «משם».
כולם מכירים בניסים הגלויים שקורים לנו, אבל מה יוצא מזה? האם אנו ראויים להם? האם נקבל אותם בזכותנו? מדוע אנו בטוחים כל כך שיתרחשו לנו ניסים?
הדבר היחיד שבאמצעותו אנו יכולים לנצח את קשתו של ישמעאל הוא לחפש.
גם בני ישמעאל יודעים להתפלל ולעמוד לפני אלוקים – לבקש הם אינם יודעים. התורה מבטיחה לנו שאם נבקש, נחפש, נמצא. מי שימצא את מה שביקש יוכל להיוולד מחדש. מי שאינו מחפש נשאר במצבו הנוכחי – זוהי «התיישנות» של ממש.
הקדוש ברוך הוא מבקש שנחפש ונמצא אותו, הוא רוצה להציל אותנו.
הכין הרב שמעון סקרז'ינסקי