הרב משה שפירא (1935–2017) היה מלמד תורה שמורשתו מבוססת בעיקר על שיעורים שבעל פה במחשבת ישראל. הוא עסק באמונה, אגדה, הלכה וקבלה, ובקשרים בין רבדים שונים של המסורת. שאלה מרכזית בהוראתו הייתה כיצד הכרת הבורא מעצבת את הבנת העולם ואת חיי האדם.
עומק הלשון והמקור
העיון שלו בלשון התורה מדגים את דרך לימודו. במאמר של ישיבת אור שמח המביא את הסברו, הקשר בין שכיח לשכחה מלמד על כך שדווקא מה שנעשה רגיל עלול להיעלם מתשומת הלב. זהו פירוש מסוים שיש לבחון בהקשרו, ולא תחליף ללימוד הלשון באמצעות אסוציאציות חופשיות.
שיעוריו מזמינים קריאה מדוקדקת. המעבר מפסוק לדברי חז״ל וממונח למשמעותו הפנימית הוא חלק מן המהלך עצמו. ציטוט קצר אינו תמיד מוסר את מלוא ההסבר.
שימור השיעורים
הוצאת ZYA Publications מבחינה בין דברי הרב שבעל פה לבין עבודת הכתיבה של תלמידיו. הטקסטים שנדפסו מוסרים ומסדרים את מה שנלמד מפיו; אין לראות בהם באופן אוטומטי ספרים שהרב שפירא כתב בעצמו.
בין קובצי תורתו מצויים ספרים על שבת ותפילה, מועדים, יציאת מצרים, חורבן הבית ונחמה. הם מאפשרים ללמוד נושא בשלבים ולעיין במקורות המקראיים ובדברי חז״ל שעליהם מבוסס ההסבר.